מאמרי אס.או.אס חיות אשקלון

הם רק רוצים לחיות21/11/2010
קטנצ'יק שלי... אני מצטערת, אני כל כך מצטערת.
כל כך רצית לחיות, כל כך הגיע לך, כל כך קיוותי, כל כך ביקשתי.
אני זוכרת שישבתי איתך, מנסה להרגיע, מחבקת חזק חזק ומבטיחה לך שיהיה בסדר.
מדמיינת סיפור יפה, מספרת שתזכה בבית מדהים, שיאהב אותך וידאג לך. מספרת לך על הטיולים הארוכים שתצא אליהם, על הדשא הגדול והיפה שתרוץ ותשחק בו, על קערת האוכל שתחכה לך כשתחזור הביתה,המיטה החמה והיד האוהבת, המלטפת והדואגת שתמיד תהיה שם בשבילך.
הבכי שלך, הזעקה, הנחישות שלך לצאת משם, בכל דרך.
מה לא עשית? ניסית לאכול את הסורגים, הוצאת את האף מבעד לסורגים, בתקווה שראשך יעבור שם, משכת את ידי בכל כוחך על מנת שלא אעזוב אותך, טיפסת על הרגל שלי ונאחזת בה כל כך חזק... אולי אקח אותך איתי.
ידעת. אני מאמינה שידעת שזה יהיה הסוף, ולא הסכמת שכך זה יגמר.
לו רק יכולת לדבר, אולי עוד מישהו היה מבין.
נעלמת לי מיום ליום. ביום האחרון שראיתי אותך, ראיתי שמשהו במבט שלך השתנה. היה שם עצב כה גדול, אכזבה, אולי התחלה של השלמה עם מה שעתיד לקרות, ועדיין, הייתה בך תקווה.עדיין ביקשת לצאת, ביקשת לחיות... משכת את ידי, זעקת...
היום, כשההסגר הארור הזה עומד להסתיים סוף סוף... היום אתה כבר לא שם.
התא שלך הוא הראשון שניגשתי אליו, ולמרות שני הכלבים שהיו שם, בשבילי הוא היה ריק.
רצתי בכל הכלבייה, מחפשת אותך, ואתה לא בשום מקום.
כואב לי, אני כועסת על עצמי שלא קיימתי את ההבטחה שלי, כואב לי שמתת אחרי כל כך הרבה סבל, לבד.
כואב לי שאף אחד לא הצליח להבין שביקשת לחיות.
היום כבר לא אבטיח לך הבטחות, רק אבקש ממך סליחה.
סליחה שנולדת לעולם עם אנשים כל כך אכזריים, סליחה שנאלצת לחוות נטישה, קור, פחד וכאב.
סליחה שנתתי לך תקווה, סליחה שלא קיימתי את ההבטחה שלי, סליחה שלא הייתי שם בשבילך
.סליחה שלא הצלחתי להציל אותך.

הקטן הזה הוא עוד אחד מאלפי הקורבנות שמתים כל שנה בגלל אכזריות של אנשים.
רק השבוע ננטשו בכלבייה עוד מספר גורים, אחת חולה בפרוו, שעל אף הטיפול המסור שקיבלה לאחר שננטשה, לא הצליחה לשרוד.
והסיפוירם הקשים פשוט לא נגמרים. בכלבייה כעת יש כלבה קטנה שהמליטה היום שלושה גורים, ואנחנו בכלל לא ידענו שהיא בהריון. חיפשנו, ביקשנו, ואף אחד לא יכל לקחת אותה ואת הגורים לאומנה.
גם לרקס, כלב מקסים, אבל למרות האוכל שהוא כמובן מקבל בכלבייה, הוא נורא רזה ולא ישרוד שם יותר מדי זמן, חיפשנו אומנה, אבל אף אחד לא הסכים...
אני מסתכלת על כל זה ומרגישה שנגמר לי הכוח. כלבים שנולדו בגלל אנשים אטומים שחשבו על כמה לא מוסרי לעקר את הכלבה שלהם.
אנחנו נלחמים כל כך הרבה ודברים לא משתנים. השמחה על אימוץ אחד טובעת בדמעות על אלה שכבר אי אפשר להציל. כשסוף סוף אני מצליחה להיות קצת אופטימית אחרי כמה אימוצים מוצלחים, ננטשים עוד כמה כלבים שכבר אין להם שימוש לבעלים.
השיחות עם הנוטשים יכולות לשגע אותי. איך הם מוותרים כל כך בקלות? הם מרגישים כל כך טוב עם עצמם, על הזמן שהכלב היה אצלם, קיבל טיפול אבל כעת הגיעו ילדים לעולם, ואין זמן לכלב.
הם חוזרים שוב ושוב, אולי בכדי שיאמינו לכך בעצמם, שלכלב יהיה טוב בכלבייה ואנחנו נדאג לו לבית. מזלזלים ולפעמים מתעלמים מהתשובות שלי, מהעובדות הכואבות, הרי מה ילדה בת 17 כבר מבינה? כשאגדל ויהיו לי ילדים, הם אומרים, בטוח אזדהה איתם ואנטוש את הכלבים שלי.
הם זורקים את הכלב לאחד הכלובים, תוך כדי שנדמה שהם לא שמים לב למה שקורה סביבם - לבכי שנשמע מכל כיוון, לנביחות, לעיניים העצובות של הכלבים מסביב.
כמה חסר לב בן אדם יכול להיות? איפה הם השאירו את המצפון שלהם?
למה אני זו שממשיכה לשמוע את הבכי של הכלבים גם כשאני רחוקה? למה אני זו שרואה אותם כל פעם שאני עוצמת עיניים? למה אני זו שבוכה, זו שחושבת עליהם כל הזמן? למה אני זו שמרגישה אשמה, שנלחמת עליהם?
האם זה לא התפקיד של אותם הבעלים שמנסים לשכנע אותי כל פעם מחדש כמה הם אוהבים ודואגים לכלב שלהם?
נמאס לי מזה. קשה לי להתמודד עם כל הסבל הזה.
הייתי רוצה שלפני האימוץ אנשים יחשבו טוב יותר האם הם באמת מוכנים להתחייבות כזו. יחד עם האהבה והחברות האינסופית שהוא מעניק, לגדל כלב זו אחריות גדולה.
וכמובן שאם אנשים לא יתחילו לעקר ולסרס את הכלבים שלהם, הסבל הזה פשוט לא יגמר אף פעם.
הסיפור של בוני26/04/2010
כאשר פגשנו את בוני בכלבייה היא הייתה רזה מאוד, כולה עור ועצמות, בקושי הצליחה ללכת.
כמובן שביום האימוץ אף משפחה לא אימצה אותה, ולפי מצבה הבריאותי נראה היה שסופה קרוב. לקחנו אותה לאומנה אלינו הבייתה, חשבנו שאם ניתן לה כמויות גדולות של אוכל היא תשמין ותחלים. בוני אכלה המון, כמה ארוחות ביום, אך היא לא העלתה במשקל ואפילו רזתה עוד יותר. כעבור כמה ימים מצבה של בוני החמיר, היא לא הצליחה לעמוד על הרגליים, היינו צריכים להחזיק את חלק גופה האחורי על מנת שתוכל לעשות צרכים.

החלטנו לקחת אותה למרפאת מומחים שנקראת "חוות דעת" בבית ברל. ירדנו מהאוטו ובוני התחילה לצעוד לכיוון המרפאה, אבל לאחר מספר צעדים היא התמוטטה, לא יכלה לקום, הוטרינר שיצא לקראתנו נשא אותה על הידיים. כל צוות המרפאה התאהב בבוני ממבט ראשון, העניים היפות והטובות שלה התחננו לעזרה, והם עשו כל שביכולתם על מנת לגלות ממה היא סובלת. לאחר בדיקות מרובות גילו כי בוני לא מעכלת את המזון, חסר לה אינזים בלבלב שאחראי על עיכול המזון.

בוני בת 3, כלומר במשך 3 שנים הגוף שלה כילה את עצמו, מאחר והאוכל שאכלה לא הזין אותה, היא הגיעה למצב של תת תזונה. הוטרינר לא הבין איך היא הצליחה להשאר בחיים במצבה, בוני נאבקה בכל יום על חייה, היא רצתה לחיות. בוני נשארה לאישפוז במרפאה, הם הצליחו לייצב את מצבה, השילשולים הפסיקו והיא התחזקה. לאחר מספר ימים לקחנו אותה בחזרה אלינו הביתה, מצבה השתפר מאוד. היא מקבלת תוסף למזון אשר מכיל את האינזים החסר.

בוני היום, לאחר שלושה שבועות, מסוגלת לצאת לטיולים ארוכים, אפילו התחילה לרוץ, היא עלתה מעט במשקל, הדרך עוד ארוכה. היא כלבה טובת לב, העניים היפות שלה אומרות בכל בוקר תודה. אנחנו מחפשים משפחה מאמצת לבוני, משפחה מיוחדת שתדע להעניק לה את הטיפול הטוב ביותר על מנת שתמשיך להחלים ולהתחזק. בוני תחזיר המון אהבה ותודה בתמורה.

כל מי שיכול לתרום על מנת שנוכל לשלם את עלויות הטיפול בבוני מוזמן ליצור קשר עם עמותת s.o.s אשקלון.
אל תשליכני לעת זקנה30/12/2009
אומרים שהכלב הינו חברו הטוב של האדם, לצערינו לא תמיד ההיפך הוא הנכון.
מידי יום אנחנו מקבלים טלפונים מצד אנשים המבקשים למסור את כלבם - כאשר הנתונים הסטטיסטיים הינם קשים מאוד, רק אחד מתוך כל עשרה כלבים הנמסרים מוצאים בית חם.
הטלפונים הכי קשים לי הם אלו של האנשים המבקשים למסור את כלבם בן ה 13 או כלבתם בת ה 15 היות והם כבר לא הולכים מהר כבעבר או מכוון אין הם שולטים על צרכיהם, ולעיתים הם מבקשים להחליפם בכלב צעיר יותר. הרבה פעמים אני מנסה להסביר כי כלב בן 15 הוא כמו בן אדם בן 90, כך שצריך להתנהג אליו בסבלנות ובכבוד הראוי לקשיש. הכלב הוא יצור חי ולא מכונית אשר ניתן להחליפה במודל "צעיר" יותר.
הכלב אשר היה חבר ורע לבעליו, הכלב אשר קשקש בזנב כאשר הלכת ממנו או שקפץ מאושר לראותכם חוזר הביתה כבר לא יכול לעשות זאת כי הוא כבר מבוגר.
אנו עדים פעמים רבות לכלבים בכלביה בני 10 ובני 15 אשר הבעלים נוטשים אותם שם - אנו רואים את הכלב מצונף בפינת הכלוב בלי הבעה בעיניים ובלי תקווה לראות את הבעלים חוזר ולוקח אותו הביתה.
עמותת SOS חיות אשקלון מבקשת מכם שלא לנטוש את הכלבים בהגיעם לגיל זקנה ואף לאמץ אותם אל חיקינו ולתת להם את האהבה ואת היחס שהם נתנו לנו במשך שנים כה רבות.
בואו לימי האימוץ שלנו ואמצו כלב בוגר. בואו תנו לנו לעזור לכם לחיות עם כלביכם את השנים שנותרו לו בקרב משפחתו.
סוף טוב הכל טוב - כמה סיפורי הצלה שיחממו לכם את הלב!17/10/2009
את כתם פגשנו בכלבייה לפני כ - 5 חודשים. היא אומצה באחד מימי האימוץ של העמותה אך הוחזרה לאחר שבוע מכוון שמשפחה המאמצת לא הבינה לחלוטין מה זה אומר לאמץ כלב. כעבור חודשיים היא אומצה שוב אך חוסר המזל של כתם המשיך לרדוף אותה ומצאנו אותה שבוע לאחר מכן ליד משתלת חזקיה - היכן שמתקיימים ימי האימוץ של העמותה. ניסינו ליצור קשר עם בעלייה ללא הצלחה, עד אשר קיבלנו הודעת טקט בה נאמר שאין הם מעוניינים בכלבה ושנעזוב אותם בשקט. וכך חזרה כתם לכלבייה בפעם השלישית. אך הסיפור לא נגמר כאן. כתם אומצה שוב בפעם השלישית, עברה עיקור וכעת היא חולקת את ביתה עם חתול ועוד כלב ושמה הוא צ'לסי.

ניקי היא כלבה דלמטית בת 6 וחצי שננטשה מכוון שהחלה להשיר שיער על הספה. היא הובאה לכלבייה אך שם יללה יללות שבר ללא הפסקה עד אשר העמותה מצאה לה משפחת אומנה. העמותה והמשפחה האומנת נרתמו למצוא לה בית חדש ואכן תוך זמן קצר נמצאה לה משפחה מאמצת אשר עזרה לה להתגבר על חרדת הנטישה שלה.

בראש השנה מצאה אחת ממתנדבות העמותה שני גורי חתולים לבנים. לאחר שהיה ברור מעל לכל ספק כי האמא כבר לא בתמונה נלקחו הגורים לביתה של המתנדבת. לאחר שהיא ניקתה והאכילה אותם החלה בתהליך מציאת בית עבורם. ואכן תוך חודש מצאה לשני הגורים - שהתגלו כשתי גורות בית חם אצל שתי משפחות, שהן בעצמן חברות.

סוויטי בת 9 חודשייים כלבה יפייפיה אך מעט מפוחדת אומצה על ידי משפחה שנאלצה להחזיר אותה לאחר כחודש עקב נסיעה לחו"ל. אחרי 3 חודשים ארוכים בכלבייה לא משפחה אחת, אלא שתיים ביקשו לאמץ את סוויטי. עכשיו יש לה בית חם מיטה משלה וכמובן שהיא גם מחוסנת ומעוקרת.

ביום האימוץ האחרון, בחול המועד סוכות, מגיעים 4 גורים לידי העמותה רק כדי לגלות שכולם חולים. ללא היסוס נרתמה העמותה להצלת הגורים. אחת ממתנדבות העמותה הסכימה לקחת את הגורים לביתה ולטפל בכולם וכמובן שווטרינר העמותה, דר' רם פורר, העניק להם טיפול רפואי ראשוני. לצערנו שניים מהגורים נפטרו אך שני האחרים החלימו החלמה מלאה ומחכים עכשיו לבית חם.

על מנת שנוכל להעניק לעוד כלבים וחתולים בית חם אנו זקוקים למתנדבים (במיוחד מעל גיל 18), משפחות אומנה ותרומות כספיות. יש לציין כי כל חברי העמותה עובדים בהתנדבות וכי כל שקל הולך אך ורק לרווחת בעלי החיים.
סומסום - הכלב הראשון שבחר לבקש עזרה מעמותת SOS חיות אשקלון03/08/2009
רוב הכלבים שעמותת SOS חיות אשקלון עוזרת להם מגיעים אלינו מהכלביה העירונית או דרך אנשים פרטיים שמצאו כלב משוטט. סומסום הוא הכלב הראשון שהגיע לבד ליום האימוץ של העמותה.

באחד מימי האימוץ של חודש יוני, בשעה שחברי ומתנדבי SOS חיות הלכו לכיוון הכלביה העירונית על מנת להוציא משם את המועמדים ליום אימוץ, זיהו כמה מחברי העמותה גור קטן מכוסה כולו בשמן ובוץ עוקב אחריהם מרחוק. מיד ניסו כמה מהם לתפוס אותו על מנת לעזור לו, אבל הגור העדיף לשמור מרחק ולא נתן לאף אחד להתקרב אליו. מכוון שלא היו מצוידים בשום אמצעי לתפיסת כלבים החליטו חברי העמותה להניח לגור בתקווה לתפוס אותו בשלב מאוחר יותר.
אך סומסום התברר ככלב חכם ביותר. כאשר ראה מספר מתנדבים מחזיקים כלבים בדרכם מהכלביה ליום האימוץ, הבין שמה שעיניו רואות יכול לעבוד לטובתו, והחליט להצטרף אליהם. כאשר הגיע ליום האימוץ הייתה בטוחה אחת מחברי העמותה כי סומסום הינו כלב כלביה שהשתחרר מהרצועה ולכן בלי לחשוב פעמיים, וללא שום התנגדות מצידו, תפסה אותו , הניחה אותו באיזור המיועד לגורים ודאגה לו למזון ומים. אין ספק שהיא הופתעה לשמוע שרק חצי שעה מוקדם יותר סומסום לא נתן לאף אחד להתקרב אליו.
חכם כבר אמרנו?
מאז החיים של סומסום השתנו. הוא נלקח לאחד מבתי האומנה של העמותה, עבר טיפול כנגד הטפילים הרבים שכיסו את גופו, נוקה מהשמן והבוץ והפך לכלב מקסים וידידותי.
גם לכלבים מגיע חופש גדול30/07/2009
מנכ"לית עמותת אס.או.אס חיות אשקלון: "למרות שהנושא עלה לסדר היום הציבורי, תופעת נטישת הכלבים בעיר נמשכת גם היום"

הכלבייה העירונית נמצאת כיום בתפוסה מלאה והמשמעות היא שיהיו כלבים שלא יעברו את הקיץ. מתנדבי עמותת "אס.או.אס חיות אשקלון" יפעילו יום אימוץ בבוקר שבת 1.8.09 במשתלת חזקיה, על מנת לאפשר גם לכלבים לזכות בחופש מהכלובים שבו הם נמצאים ולהציל אותם מהעתיד שמחכה להם, אם לא יימצאו להם מאמצים.
פרשת הווטרינר העירוני עשתה הדים רבים באשקלון ומחוצה לה, אולם בשורה התחתונה היא לא התמודדה עם הבעיה, ישנם תושבים בעיר שעדיין נוטשים את הכלבים שהם גידלו בביתם ומעבירים את האחריות על העירייה.
בעיריית אשקלון מחתימים כל תושב שמבקש לנטוש כלב בכלבייה, כי הוא עשוי למצוא את מותו, אולם למרות הצעד הרדיקלי, הכלבייה ממשיכה להתמלא. בעמותת "אס.או.אס חיות אשקלון" מנסים להתמודד עם נטישת הכלבים באמצעות משפחות אומנה ושיתוף פעולה עם המחלקה הווטרינרית בעירייה. קרוב לשנתיים, מנסים - ולעיתים קרובות גם מצליחים - מתנדבי העמותה למצוא בית לעשרות הכלבים שננטשים בעיר באמצעות פרסום באתר האינטרנט של העמותה ובהפעלת ימי אימוץ.
בעמותה, שפועלת קרוב לשנתיים, רחוקים להיות מרוצים מרקורד של כ-300 כלבים וחתולים שמצאו בית ועתיד טוב יותר מהרדמה. לדברי פעיל בעמותה, "אנחנו מגיעים כל חודש, ולפעמים אף יותר מכך, עומדים בשמש, בחום וגם בקור, ומנסים לשדך בין אנשים לכלבים, אבל מדובר בטיפה בים. למצד האנשים הנפלאים שיש באזור, יש גם אנשים שעדיין מתייחסים לבעל חיים כאל רהיט וזורקים אותו לכלבים כשנמאס להם".
מנכ"לית עמותת "אס.או.אס חיות אשקלון", הד"ר אתי אבנית, אמרה, "חשבנו שהעיסוק התקשורתי בהרדמת כלבים יגביר את המודעות למשמעות של נטישת כלבים, אבל למרות שהנושא עלה לסדר היום הציבורי, תופעת נטישת הכלבים בעיר נמשכת גם היום. ישנם עשרות כלבים שרוצים שילטפו אותם ויאהבו אותם, אבל אם לא נצליח ביום האימוץ הקרוב, הם עשויים להתאכזב".
עמותת "אס.או.אס חיות אשקלון" תקיים ביום שבת יום אימוץ במשתלת חזקיה בין השעות 11:00-13:00.

לפרטים: אתי אבנית, מנכ"לית העמותה 8254227–050; אסף שמואלי, דובר העמותה 4700470- 052
מה יהיה בסופו של ההיפוכונדר הקטן?26/07/2009
את תחילת הסיפור אנחנו לא יודעים, את הסוף אתם תקבעו, אבל את האמצע אנחנו יודעים. בבוקר יום חמישי, הגיע פציינט חדש למחלקת הילדים בבית החולים ברזילי באשקלון. הפציינט לא עבר בחדר המיון וגם לא נרשם בקבלה, הוא פשוט הגיח לו מאי שם וחיפש קצת יחס מצוות האחיות המסור.
ב-8:00 בבוקר קיבלה מנכ"לית עמותת SOS חיות אשקלון טלפון שדיווח לה על הכלבלב הנטוש. אחות רחמניה מצאה אותו סמוך למחלקה, ולא יכלה לעבור על כך לסדר היום. המנכ"לית נענתה לקריאה וכשהיא הגיעה למקום היא פגשה את דמבו, כלבלב קטן כבן חודשיים, עמוס לעייפה בקוצים ומותש.
דמבו הוא רק אחד מאלפי כלבים שמגיחים לעולם מדי שנה, רק כי הילד רוצה לראות המלטה או כי הוא לא מפסיק להגיד "אני רוצה גור". אבל בפועל כמו רבים מחבריו לגורל, הוא ננטש ונזרק לרחוב או לכלבייה העירונית. 9 מתוך 10 גורים כאלו ימצאו את מותם, בדרך כלל בדרכים אכזריות – כגון רעב.
המקרה של דמבו יכול להיות אחר, הוא נבדק על ידי וטרינר, עבר תספורת קלה וטיפול הוצאת קוצים מפרוותו המדובללת, והצלחנו למצוא לו משפחת אומנה זמנית.
אבל האם יהיה לו סוף אחר, זה כבר תלוי בכם. זה הזמן לעשות מעשה, להרים טלפון ולהכניס חבר חדש לחיים.
עמותת SOS חיות אשקלון פועלת כשנתיים לרווחת בעלי חיי באזור הדרום. צלצלו עכשיו, 050-8254227 , או היכנסו לאתר שלנו, http://www.sosashkelon.com/
רצועות לכלבים ומעליות - חשוב לשים לב31/01/2009
זה מזכיר לי מקרה טרגי שקרה לי לפני 10 שנים.
גרתי בבית עם מעלית ישנה שלא היו בה חיישנים. שתי הכלבות שלי היו עם רצועות פלקסי ונכנסו למעלית בדיוק כשסגרתי את הבית.
עוד לפני שהבנתי מה קורה מישהו אחר קרא למעלית והיא פשוט ניסגרה וירדה למטה. הצרחות שלי נשמעו בכל השכונה. עד שהבאתי מספריים לגזור את הפלקסי וצעקתי לשכן למטה שישחרר את הכלבות מהרצועות (הן היו תלויות באויר) ועד שהיגעתי לקומת הקרקע מהקומה השניה, שתי כלבות היו ללא נשימה.
הזעקתי וטרינר ובנתיים עשיתי החייאה לשתיהין לסירוגין. לצערי הרב, רק אחת שרדה. השניה ניפתרה כמה שעות אחר כך. מאז עברתי דירה לבית פרטי וגם אם אני מבקרת בבית עם מעלית אני מחזיקה את הכלבות על הידיים.
אין לכם מושג כמה כאב לב ורגשות אשמה היו לי ועדיין מלווים אותי עד היום.
לעולם לא אסלח לעצמי על חוסר תשומת הלב באותם הרגעים.
היזהרו מרצועות כאלה במעליות!
Ashkelon: Fear of a wave of abandoned pets31/12/2008
This is a tranlation of Erez Erlichman's article in Ynet

A missle hitting a house in Shderot lightly wounded a person and killed the family dog. But the rockets exposure and fear are not the only threat to pets in Israel's southern area. At the offices of "SOS Pets Ashkelon" there is an increasing number of reports on locals leaving the city and leaving their pets behind, with no food or water. "We are in need of temporary foster homes, especially for large dogs, and also of food to feed homeless cats".

Four rockets exploded today (Tuesday) in Shderot. On of them hit a house directly, wounded lightly one person and causing damage to property and several trauma victims. Another rocket, landing in the yard, wounded severly the family's Rottweiler, which died later from it's wounds.
Israel Averjel, living in the same building, ran after the attack to the yard, horrified to discover his 7 years old dog Bon injured. "It was hurt from several shrapnels wound on the neck, bleeding severly", he said. "Throughout all these years it was a loyal and loved guard dog, living in the yard and not fearing Qassams. Even after the injury it held on, not crying even for a second".

The dog was rushed to medical care, but died from it's wounds. "I loved this dog like a child. People think it's just a dog that died, but only someone who raised a pet can understand the pain of losing a good friend. Despite it's death I promise to bring home soon a new puppy and to give it a loving home."

Like the people in the area surrounding Gaza, pets are also exposed to Qassams and rockets, and also experience trauma and fear. Unlike humans, dogs don't associate between alarms and rockets falling, often staying unprotect. In addition there are cases in which they can't be brought into a protected shelter or they fear entering a crouded room in case of emergency. As the range of rockets extends, including more people, the number of pets in risk grows as well.

Animal welfare organizations fear this may lead to a wave of abandoned pets, especially dogs, as happend during the second Lebanon war. During that time hundreds of dogs were abandoned in northern Israel, often found by volunteers and housed in animal shelters throughout the region.

The fear: wave of abandonments had already began

At "SOS Pets Ashkelon" society, recently in the range of the rockets, they fear the situation is becoming worse as reports of people leaving the city increase. The number of reports of abandoned dogs reaching the organization keeps increasing by the hour. Some people admit they can't take the dogs to a safer location with them. Some simply leave them on the street or near the city pound.

"In most cases it's about dogs left in homes without food or water", told Ynet Eti Avnit, the society's CEO. "Only last night I received a call from a dog owner telling me they were leaving for the center with no intentions of taking with them the month and a half puppy they adopted recently". "The cold weather means the puppy will not be able to survive on the street. Only after extensive efforts we have been able to find a foster home."

"SOS Pets Ashkelon" is a new society, establish a year and a half ago through local group of volunteers, and with no shelter of it's own. Most dogs and cats in it's care are in foster homes. Those dogs are brought to the adoption events every month, as well as dogs from the city pound.

"If in the past people came from outside of Ashkelon to adopt, due to the current situation it's very difficult to find homes now. The only viable solution is to try arranging an adoption event at the state's center", explains Avnit.

Even stray cats are suffering

Even the situation of stray cats, for which even peace time is a war of survival, became worse. "If normally there are kind people feeding cats, the situation now forces them to stay indoors or inside shelters, and the cats remain with no food or water. We try to distribute some food at problem areas", said Avnit.

The society's veterinar, Dr. Ram Forer, had to close his clinic yesterday after a rocket fell nearby, but was called in today to treat the wounded dog from Shderot. Even the city pound is on state of alert, with the dogs receving food and water twice a day, but rockets falling cause a great deal of stress for the animals.

According to the society there are many dogs and cats needing a family, but for now there is an ugent demand for foster homes, mainly for large dogs and cats. "Donations of food will allow us not only to help dogs in Ashkelon, but also to dogs in Shderot and the rest of the region", added Avnit.
המלחמה שלנו היא ההישרדות שלהם30/12/2008
בעמותת אס.או.אס חיות אשקלון מנסים להתמודד עם גל נטישות הכלבים בעיר באשקלון ונאלצים לבטל את יום האימוץ שתוכנן לשבת.

בעמותת אס.או.אס חיות אשקלון מביעים דאגה לגורלם של בעלי חיים בעיר ומדווחים על גל נטישות כלבים. במקביל נאלצה העמותה לבטל את יום האימוץ המסורתי שלה, שנערך בשבת הראשונה של כל חודש במשתלת חזקיה, בשל דאגה לחיי הציבור, המתנדבים ובעלי החיים.

תושבים שעזבו את העיר השאירו כלבים מאחור ובעמותה מודים כי אין להם את היכולת הכלכלית והביצועית של משפחות אומנה לקלוט את הכלבים הנטושים. הבעיה מגיעה גם לאוכלוסיות חתולי הרחוב, שבעקבות הוראות פיקוד העורף המבקשות להימנע משהייה ברחוב, מקשה על מאכילי חתולים להגיע אליהם ולספק להם אוכל.

"הטלפון לא מפסיק לצלצל, כלבים נטושים והתושבים שנותרו באשקלון מתקשים להתמודד איתם. היום בערב קיבלתי טלפון מאדם שהודיע לי שיש לי 12 שעות למצוא בית לגור בן חודש וחצי, הוא ומשפחתו נוסעים לתל אביב והכלב לא בתוכניות שלו", אומרת, מנכ"ל העמותה אתי אבנית ומוספרת כי, "טלפון אחר דיווח על כלב נטוש שבזמן נפילת גראד ברח אל תוך פיצוציה ולא היה מוכן לצאת".

יום האימוץ, אותו מפעילה עמותת אס.או.אס חיות אשקלון כל שבת ראשונה בחודש, היה יכול לצמצם את היקף הבעיה אולם בשל המצב הביטחוני לא ניתן לקיימו. ביום רביעי האחרון ביקשו מתנדבי העמותה לנצל את חופשת החג ולקיים יום אימוץ בעיר, אולם מטר הטילים שנפל על העיר גרם לביטול האירוע דקות לאחר שהחל.

"המתנדבים היו ערוכים. הכלבים והחתולים כבר הגיעו, מחכים למאמצים הראשונים , אך אלו לא באו היות ומטחי גראדים החלו ליפול על אשקלון", סיפרה מיכל ברעם, יו"ר העמותה, "ההורים מיהרו לקחת את ילדיהם, הכלבים הוכנסו למרחב המוגן ולא הבינו מה קרה, חלקם נבחו, חלקם קפאו במקום. לצערנו ביום אימוץ זה לא אומץ ולו כלב אחד וכעת גם יום האימוץ הבא של העמותה מוטל בספק על רקע המצב הביטחוני".

בעמותת אס.או.אס חיות אשקלון קוראים לציבור ליצור קשר עם העמותה באמצעות הטלפון או האינטרנט ולהתגייס למציאת בית חם גם לכלבי קו העימות. כמו כן מבקשת העמותה מתושבים שבוחרים לעזוב את העיר למצוא פיתרון גם לבעלי החיים שחיים איתו בימי שגרה.
עוזרים לכלבים גם מחוץ לימי אימוץ08/06/2008
ערב אחד, בסביבות השעה 6 בערב, הקישו אצלי בדלת קבוצת ילדים. הם מצאו גורה חמודה ושמנמנה שמשוטטת מספר ימים בשכונה. היא היתה רעבה, צמאה, מלוכלכת ומלאה בקרציות ופרעושים. בזמן שהתחלתי לחפש עבורה משפחה אומנת, נתנו לה אוכל ומים . במשך כשעתיים (לא מגזימה!) התקשרתי לכל מי שאני מכירה וביקשתי מהם לעזור. לקראת השעה 8 בערב, התקשרה אלי בחזרה אחת המתנדבות - מישהו שהיא מכירה מוכן לקלוט את הכלבה בתנאי שהיא תגיע נקייה. הוא יוכל להחזיק אותה עד יום האימוץ. ביליתי עוד שעתיים (עד השעה 10 בלילה) בהוצאת קרציות (לפחות 70 קרציות עד שהפסקתי לספור - וכולן גדולות ושמנות), אמבטיה וייבוש וסירוק ופרעוש. ואז מקסין המתנדבת שלנו הסיעה אותי עם הכלבה ואוכל וקערות וקרטון מרופד(מיטה, כאילו) למשפחה. כעבור כמה ימים הם הודיעו שהיא לא תגיע ליום האימוץ - הם מאמצים אותה.
היום דברתי איתם - זה חודשיים וחצי אחרי : הכלבה גדלה. היא שובבה. הם אוהבים אותה. היא אוהבת ילדים. אוהבת להשתולל. עכשו הם לוקחים אותה לאילוף כדי שתהיה קצת יותר רגועה וממושמעת(כי קשה להשתלט קצת בגלל הגודל הנוכחי שלה).

ולמה הסיפור הזה באתר שלנו?? כי יש מתנדבים רבים שמגיעים לכל ימי האימוץ ורואים כמה כלבים לא מוצאים בתים. רואים כמה כלבים חוזרים לכלבייה ולמשפחות אומנה. וזה מעציב. אבל את הסיפור הזה, ועוד כמה, כמעט שאף אחד מהמנתדבים לא שמע - כי הכלבה הזאת כלל לא הגיעה ליום אימוץ. כל אלה שלא מצאו משפחה אומנת בטח חשבו להם:"מסכנה, עוד כלבה שתגיע לכלבייה. מי יודע מה יהיה איתה." אז אני מספרת לכם - שהכלבה הזאת מצאה בית טוב ואם לא היינו עוזרים לה, באמת, מי יודע מה היה קורה איתה.
אהה ושכחתי. קוראים לה "פלוסי".
כלב שהוצל מבסיס צבאי01/06/2008
קבוצת חיילים פנו לעמותת SOS חיות אשקלון כדי לעזור לכלב משוטט בבסיס שנפגע בעינו. הרבה אנשים טובים שיתפו פעולה כדי לעזור לכלב ולהעניק לו חיים טובים יותר.

ביום שלישי 26.5.08, בשעות אחה"צ המאוחרות, התקבלה פנייה מקבוצת חיילות שמשרתו בבסיס מזי. הן דיווחו שיש בבסיס הרבה כלבים משוטטים, וידוע שבקרוב(אין תאריך מדוייק) , כנראה שיפנו את כל הכלבים לכלבייה של אחת הרשויות המקומיות. הן דיווחו שבינתיים, אחד הכלבים, כלב לבן ויפה וצעיר(פחות מגיל שנה אבל לא גור קטן) סובל בימים האחרונים מבעיה באחת מעיניו "שהתנפחה לו מאד." הווטרינר של העמותה, ד"ר רם פורר מאשקלון, הסכים לקבל את הכלב. הובהר לחיילות, שכיוון שבימים אלו העמותה במצוקה כלכלבית בשל ריבוי הגורים והנטישות, תהיה דרישה שהם ישלמו חלק מעלות הטיפול, כנראה משהו בין מאה למאתיים שקל.
אכן, ביום רביעי בבוקר , קבוצת חיילים הביאו את הכלב לווטרינר. הסתבר שהכלב זקוק לניתוח דחוף לעקירת העין, שכנראה קבלה מכה בנסיבות לא ידועות. היה צורך גם לבצע בדיקות דם ,כיוון שהכלב היה מלא בקרציות ואם סבל מקדחת הקרצית - ניתוח היה מסכן את חייו בשל אי-קרישת דם. הווטרינר הסביר לחיילים שהבדיקות והניתוח יקרים והעלות יותר. הם השאירו את הכלב והבטיחו לחזור עם עוד כסף.

בינתיים, בוצע בדיקת דם והכלב נמצא במצב שמאפשר ניתוח. ד"ר פורר ביטל ניתוח מתוכנן ללקוח מן המנין ובצע ניתוח חירום בכלב. בינתיים, מוקדנית העמותה, בעזרת מתנדבים, איתרה משפחה בבת--חפר שהסכימה לקלוט את הכלב ולשמש לו כמשפחה אומנת בזמן החלמתו ועד שימצא לו בית. הודעות באי-מייל ובפורומים באינטרנט גייסו מתנדבת שיכלה להסיעה את מנס ציונה לבת-חפר ביום חמישי בערב. הצלחנו לאתר משפחה פה באשקלון שהסכימה לשכן את הכלב בחצר(מגודרת עם מלונה גדולה) כאשר המתנדבת של העמותה תבוא לטפל בו. מתנדבת אחרת הסיעה את הכלב , עם קערות ואוכל ואנטיביוטיקה ורצועות וקולר והוראות טיפול למקום ליום אחד. לפי הדיווח, הכלב ישן הרבה, אכל הרבה והשתולל כאשר אנשים היו ליד. למרות שהכלב לא מאולף ולא מחונך, הוא מבין את הפקודות "בוא" ו- "לשבת".
בינתיים, התקבלה עוד שיחת טלפון מהחיילים בבסיס מזי. הם רצו לדעת מה שלום הכלב. מאד שמחו והתרגשו לשמוע שהוא עבר כבר את הניתוח ושהוא בדרך למקום מבטחים. הם אמרו שעשו מגבית נוספת ויביאו למרפאה את תוספ הכסף בתחילת השבוע. הם גם הסכימו, שבמידה ואספו יותר מהנדרש - הכסף הזה יישמר אצלנו לטובת טיפול בבעל-חיים מסכן אחר. כל-כך מרגש לדעת שקבוצת חיילים דאגה כל-כך לכלב הזה.
הבעיה שנותרה לגבי הכלב, שבינתיים קראנו לו "מזי" על שם הבסיס - היתה הסעה מאשקלון לנס ציונה ביום חמישי לקראת השעה שמונה. מספר אנשים טובים תרמו כסף עבור הסעתו במונית. נהג המונית, חיים שמואל, הסכים להסיע את הכלב ללא ליווי שלנו כדי לחסוך לנו בעלויות ובזמן מתנדבים. במקום זה הוא גייס את ילדיו לעזור. ברגע שהכלב נכנס למונית, הוא זכה לליטופים מצדם.
דיווח עדכני על מזי : הוא נמצא בבית המשפחה האומנת בבת-חפר. הוא מחלים. הוא נח הרבה ואוכל הרבה(הוא מאד רזה). הוא יצטרך להגיע בעוד שבוע לווטרינר להוצאת התפרים . בינתיים הוא מתאושש יפה .
אחת החיילות אמרה לנו : לכלב הזה היה מזל. בגלל שהוא נפגע בעין ונזקק לטיפול חירום - חייו ניצלו. חבל שאי-אפשר להציל את כל הכלבים בבסיס שלנו. כולם טובים.

אם יש מישהו שמעוניין לאמץ את הכלב מזי ניתן לפנות לעמותת SOS חיות אשקלון בטלפון: 0508254227 ונעזור לכם ליצור קשר עם המשפחה.
ג'ולי מצאה בית חם25/05/2008
בימי האימוץ שהתקיימו בחודשים מרץ ואפריל , הגיעה מהכלבייה העירונית כלבת בוקסר מבוגרת. היא נראית גזעית. אזניה מעוצבות ועומדות. זנבה קצוץ(נחשב ליפה בעיני אנשים מסויימים). מאולפת אילוף בסיסי ומגיבה לפקודת. כלבה יפהפיה וטובת מזג. נמסרה לכלבייה העירונית על-ידי הבעלים שלה, כנראה בגלל גילה המופלג. הערכת גיל של הווטרינר שלנו ד"ר רם פורר , היתה בין 6-10 שנים עם נטייה לחשוב שהגבוה זה הנכון. היא לא אומצה והיה ברור לנו שהיא בתור להיות מורדמת בגלל גילה ושהיא "לא אטרקטיבית בגלל גילה." לכל מי שנכח ביום האימוץ באפריל כאב מאד להחזיר את הכלבה לכלבייה ולמוות כמעט וודאי.
פרסמנו הודעות בפורומים עם תמונות והעובדות. התקשרה בחורה מהרצליה שהודיע כך:
" אני רוצה לאמץ אותה. לא יכול להיות שירדימו אותה רק בגלל שהיא זקנה. אבל יש שתי בעיות. אני נוסעת הערב וחוזרת רק בעוד שבוע. ויש לי שתי חתולות בבית. איך היא תגיב אליהן?" הבטחנו לגברת הנחמדה שאורן, המאלף שלנו יגיע לעזור בהכרות ויקבע מה ההשמך. וכמובן שנדאג שישמרו את הכלבה בחיים .
כבר באותו יום הבחורה קבעה עם אורן תאריך שיגיע אליה עם הכלבה. הוצאנו מיד את הכלבה מהכלבייה לפנסיון(לא גבו כסף, רצו לעזור להציל אותה). כעבור שבוע, מצאנו לכלבה הסעה להרצליה. כבר באותו יום הכלבה הגיעה לווטרינר. הבחורה קבלה הנחיות מאורן. אחר-כך הזמינה על חשבונה מאלף מהאזור שלה שיעזור. היא כל הזמן מעדכנת בפורום כלבים בתפוז. מוסיפה תמונות.
מסתבר שה"כלבה הזקנה" כנראה יותר קרובה לשש שנים ולא לעשר. היא משחקת, מתרוצצת, משתוללת. וכן, מסתדרת עם החתולות. תראו את התמונות. קשה להאמין שזו אותה כלבה מסכנה שנצלה מהרדמה בכלבייה. תראו מה קצת חום ואהבה ובטחון עשו לה!!!
חשוב מאוד - הכן כלבך/חתולך ליום העצמאות07/05/2008
חברים יקרים,

‏למי שלא יודע, בזמן הזיקוקים מאות כלבים, חתולים וציפורים מתים ‏ו/או מאבדים את ביתם בכל שנה.
מופעי זיקוקי הדינור מביאים עימם גם רעשים בתדרים ‏שאינם מוכרים לאוזן האדם, וגורמים לבהלה ואמוק בקרב החיות, מה שמביא אותן לברוח ‏וללכת לאיבוד, להידרס, לאבד את דרכם וכיוצא באלה.

מידי שנה מאות עד אלפי ‏בעלי חיים נעלמים ונדרסים למוות עקב הבהלה האוחזת בהם בזמן הזיקוקים. יעידו על כך ‏קווי הטלפון הקורסים מדי יום עצמאות של העמותות ברחבי הארץ.

‏שימו לב: כלב ‏הגר עם בעליו ברמת גן מסוגל לשמוע זיקוקים גם מאיזור פתח תקווה (לינקים ‏מצורפים)
חיות מחמד ביום העצמאות ה-60
הכן כלבך לחג

‏בעלי חתולים המורגלים להסתובב בחצר - דאגו ‏לסגור את החתולים בבית עוד בבוקר שלפני כניסת החג, על מנת למנוע חיפושים אחריהם ‏בסמוך לאירועי החג.
כלבים המורגלים להיות קשורים בחוץ, עלולים לחנוק עצמם ‏למוות מרוב בהלה, ולכן גם אותם יש להכניס הביתה.

יש לסגור חלונות ופתחים ‏העשויים להוות פיתחי מילוט עבור החיות בזמן הבהלה.

‏כמו כן, רעשי רקע כמו ‏רדיו, מוסיקה או טלוויזיה עשויים לטשטש את רעשי הזיקוקים ולמתן את תגובת ‏החרדה
אנא העבירו הלאה הודעה מצילת חיים זו.

‏יום עצמאות שמח ‏לכולנו
גורי חתולים לא רצויים05/05/2008
בהמשך, הודעה שפורסמה בחלק מהפורומים בנושא בעלי-חיים באינטרנט. אנחנו עובדים כל-כך קשה לנסות להציל כלבים וחתולים. בעונה הנוכחית (פסח עד סוף חגי תשרי) יש המון המון המון קריאות לגבי כלבים נטושים ולגבי גורי כלבים וגורי חתולים,שנזרקו , או כמו במקרה הזה "דאגו להם".גיל הגורים נע בין יום עד מספר שבועות. בחלק מהמקרים אנחנו מצליחים להציל. בחלק מהמקרים כבר אין מי שיקח, שינסה, שישמש משפחה אומנת. כנ"ל גם לגבי הכלבים וחתולים הבוגרים שננטשים. כאשר אני אומרת "אנחנו" , הכוונה היא לכל העמותות הפועלות בארץ למען רווחתם והצלתם של בעלי-חיים. הפעם זה פשוט כאב יותר מדי:
שבת בבקור. השעה רבע לתשע - לא ממש מאוחר ומספיק מוקדם להינות מאד קצת נמנום של שבת בבקור. פתאום טלפון. א' שכנה שלי בעיצומו של טיול עם הכלב שלה. היא מספרת בהתרגשות שיש איזו קופסה של מצות ליד הפח זבל. הכלב מאד התעניין בו עד שהיא הבינה שזה לא סתם קופסה. היא התקרבה ופתחה את הקופסה. אין מצות. יש שני גורי חתולים קטנטנים.
פתאום היא נזכרת שהיא כבר יומיים לפחות רואה שם את הקופסה הזאת!!!!
אני מתנערת משינה ומתלבשת מהר. לוקחת איתי את הכלבים לסיבוב ופוגשת אותה בדרך. גור אחד כבר לא בחיים. השני במצב גרוע. אני זורקת את הקופסה ועולה הביתה עם הכלבים שלי והגור השני.. נותנת לכלבה ללקק ולחמם אותו. מחממת לו מעט חלב עם סוכר ומחפשת מזרק. מרימה אותו והוא מתמתח ובוכה. נותנת לו מעט חלב. הוא בולע אבל מתקשה לנשום. אחרי כמה דקות של הזרקת חלב לפיו ועיסוי וחימום, אני עוטפת אותו בבד רך וחמים. מעירה את הבת ומבקשת שתשמור עליו ותחמם אותו. היא מתישבת ואני מעבירה אליה את החבילה. והיא שואלת:"את בטוחה שזה חי?? לא נראה לי." ואכן היא צודקת. הוא כבר לא בין החיים. עיסוי לב והנשמה לא עוזרים.
אני מנסה להתנחם בכך שהוא נפח את נשמתו אחרי ליטוף וליקוק ומעט חלב חם בבטן. וזה לא מספיק.
ואז אני חושבת:מי שזרק אותם שם, לא מבין שהוא הרג אותם?? מוות אכזרי ביותר?? מוות מרעב וצמא, בייסורים ופחד. מוות איטי , של לפחות יומיים. הוא לא מבין שהוא הרג אותם??
מי ששם אותם שם היה כנראה "אדם טוב ורגיש". ריפד להם את הקופסה עם גופייה לבנה. שמו להם דני שוקולד וקופסה עם מים. לא משנה שהם לא מסוגלים להגיע או לאכול ולשתות לבד כי הם יונקים. סגרו את הקופסה כדי שכלבים ומזיקים לא יציקו להם. שמו במקום שאנשים רבים עוברים כדי שמישהו ישמע את הבכי וידאג להם. לא מגיע להם צל"ש על האכפתיות והמאמץ???
אם היית אומר לאותו אדם:"קח אותו ולווטרינר שירדים אותם ולא יסבלו" הוא היה בטח עונה:"מה פתאום!אני לא רוצה להרוג אותם! אני רק לא רוצה שיללו לי פה בגינה ושאמא שלהם תסתובב לי פה."אם היית אומר לו:" זרוק עליהם בלוק ותהרוג אותם מהר" הוא היה מגיב ברתיעה:"איזו אכזריות! למה להרוג! למה להכאיב להם??!!" אם היית אומר לו שזה יותר מהר ופחות כואב לו דרס אותם באופניים או קפץ עליהם עם כל משקל גופו - הוא היה חושב שאתה פסיכי ואכזרי ורשע. הוא לא כשה שהורג גורים קטנים. הוא רק מזיז אותם. כדי שאמא שלהם תתחפף משם. כדי שיהיה לו שקט. הוא דואג שיהיה להם נעים ונוח ונקי ואפילו דואג לאוכל ומים. דואג לשמור עליהם ולתת להם סיכוי להימצא. הוא לא יהיה מוכן לשמוע שהוא הרג אותם במוות הכי ארוך, כואב ואכזרי שיש.
ומה היה חטאם של הקטנים האלו?? יללו? נולדו כי לא עיקר את החתולה שלו?? או איזו חתולת רחוב מצאה פינה מוסתרת בחצר שלו והמליטה שם??מה רע עשו לו הקטנים האלו??? מה רע הם עשו למישהו שהגיע להם למות בחום בצמא ברעב לבד בקופסת מצות ריקה בשמש ליד הפח זבל??
הייתי שמחה למצוא את האיש הזה ולהגיד לו :"הרגת באכזריות שני גורי חתולים. חבל שבכלל התערבת ונגעת. חבל, אם כבר החלטת שמקומם לא עם אמא שלהם, שלא לקחת אותם לווטרינר להרדים אותם. לפחות אז היית יודע את האמת : אתה הרגת אותם.
תודה למתנדבים הרבים והנפלאים שלנו13/04/2008
אני חייבת לספר לכם:
אתמול דברתי עם מישהי מעמותה בעיר אחרת. היא סיפרה שהם רק שתי מתנדבות, והן על סף קריסה. היא שאלה אם יש "לי" מתנדבים . אמרתי לה:" כן, יש לנו הרבה מתנדבים." היא שאלה כמה ואמרתי לה בערך כמה. סיפרתי לה שיש עזרה בחלוקת פליירים, בימי אימוץ, בארגון, בגיוס כספים, בגיוס מתנדבים נוספים ומשפחות אומנה. סיפרתי לה שכאשר כלב "באומנה" אצל הווטרינר במרפאה, מתנדבים מגיעים ברצון לעזור ולטפל ולעשות לכלב כייף. היא אמרה לי:"וואי!! איזה כייף לכם!!!!!"
אז באמת, זה כייף לנו. זה נפלא שיש לנו הרבה מתנדבים ושכל אחד מנסה לעזור ככל יכולתו. כל אחד בתחום שלו.
ועוד:
לפני מספר ימים, הגיעו אלי בני נוער מהשכונה עם כלבונת חמודה ומסכנה. שעתיים התקשרתי לאנשים שגם הם התקשרו לאנשים. הנערים היו בהלם."מה יש לך מספרי טלפון של כל-כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לכלבים??"
אז כן, יש לנו כל-כך הרבה שרוצים לעזור לכלבים. ובזכותכם, מצאנו משפחה אומנת לגורה הזאת. ולעוד שלושה גורים מאשדוד. לכולם שלום. לא בטוח שיגיעו לימי אימוץ – ייתכן שהמשפחות שקלטו אותם גם יאמצו אותם.
שוב: באמת , זה כייף לנו.

ועוד:
למי שזוכר: באחד מימי האימוץ האחרונים הגיעה שכנה שלי עם כלבה שמצאה משוטטת ועם עוד גור שהצילה מידי נערים מתעללים בשכונה. היא נשארה לעזור ביום אימוץ. כנראה שתראו אותה מתנדבת אצלנו בעתיד. כאשר חזרנו הביתה בסוף היום היא אמרה לי:" פתחתם לי את העיניים. זה עולם אחר. לא הכרתי קבוצה של אנשים שמוכנים לעשות כל-כך הרבה בשביל הכלבים." כאשר הודעתי לי השבוע שהגור אומץ לבית טוב (בזכות הצילומים של דבורה – צל"ש!), היא ממש התרגשה והתנצלה שהיא לא עוזרת יותר. נתתי לה רשימה של דברים שתוכל לעשות בעתיד כדי לעזור לנו – וכנראה, בזכותכם, זכינו בעוד מתנדבת.

אז לכל המתנדבים ומתנדבות, אלה שמשמשים משפחות אומנה, אלה שמחלקים פליירים, אלה שמחפשים לנו מתנדבים, אלו שעוזרים בגיוס כספים וחיפוש משפחות אומנה, אלו שמסיעים, אלו שכולם רואים ואלו שמאחורי הקלעים – תודה. אתם באמת נפלאים. אתם מאפשרים לנו להציל עוד ועוד כלבים ,חתולים ובעלי-חיים נוספים. לא יכולנו בלעדיכם. גם העזרה הממשית וגם תחושת האכפתיות.
תודה רבה לד"ר ארי דושניק על ארוע ההתרמה17/03/2008
במוצ"ש 15.3.08 התקיימה מסיבת יום הולדת מיוחדת . המתנה שבעל השמחה בקש: התרמת כספים עבור עמותת SOS חיות אשקלון(ע"ר). הווטרינר , ד"ר ארי דושניק, משכונת צהלה בתל-אביב החליט שלכבוד יום הולדתו, הוא רוצה לעזור לבעלי-החיים באזורים שסופגים קסאמים. הוא בדק ומצא שעמותת SOS חיות אשקלון עוזרת לבעלי-חיים באשקלון והסביבה : מאשדוד דרומה. ד"ר דושניק פנה לעמותה והודיע לה שהוא רוצה לעזור. לדבריו:"זה מה שאני רוצה ליום הולדת שלי. המתנה שלי תהיה שאני יודע שעזרנו לבעלי-החיים באזורים אלו."
המסיבה התקיימה במועדון "וויסקי אגוגו" בנמל תל-אביב. אומנים רבים תרמו מזמנם והופיעו באירוע. ביניהם: ג'קו אייזנברג,אריק ברמן,בני בשן, רפי פרסקי, דודי לוי, התבלינים, יונתן רוזן, עדי כהן, שרון הולצמן, שורטי, תומר מתנה, גיל קופאץ', ליאור סושארד ועוד. אומנים ומפורסמים נוספים השתתפו באירוע כקהל. כל המוזמנים(וגם לא מוזמנים) תרמו 10 ₪(או יותר) בכניסה. מועדון "וויסקי אגוגו" הודיע מראש על תרומה של אחוזים מהכנסות הבר. הארוע אורגן בידי משרד יחסי ציבור "רווה ברי".

הוועד המנהל של עמותת SOS חיות אשקלון ומספר מצומצם של מתנדבים הגיעו היישר מיום אימוץ באשקלון כדי לעבוד: לספר על העמותה, לגבות כספים, לגייס תורמים עתידיים. מתנדבים נוספים הגיעו לאירוע כדי לתרום ולהביע תמיכה. מעבר להכנסה הכספית הנאה, המתנדבים התרגשו מאד מהבעות התמיכה.
מיכל ברעם , יו"ר העמותה סיפרה: יום אחד קבלנו מכתב מאד עצוב מחיה, המנכ"לית שלנו. היא הזכירה לנו לכמה פונים אנחנו לא עוזרים כי אין מספיק כסף,אין מספיק מתנדבים, אין מספיק פרסום. היא בקשה שכולנו נחשוב מה עושים כדי לגייס תמיכה. למחרת ארי (דושניק) התקשר הודיע לחיה:'יש לי יום הולדת ואני רוצה לעשות אירוע כדי לעזור לכלבים וחתולים בשדרות, באשקלון ובעוטף עזה. ' זה כאילו אלוהים קרא את המכתב של חיה אלינו, וענה לתפילתה. הוא שלח לנו מלאך."
הנהלת העמותה מבהירה : הכסף שגוייס יאפשר לנו לעזור במקומות וכמויות שלא יכלנו לעזור קודם. גם כך, אנחנו מקבלים קריאות רבות מאזור נרחב. עכשו נוכל להיענות לאחוז הרבה יותר גבוה של בקשות לעזרה.
רקטות ונביחות06/03/2008
לצערי, עקב המצב הבטחוני הקשה באיזור הנגב המערבי, ואיזור אשקלון, אנו נתקלים בתופעה של חרדות ובעיות התנהגות ברמות אילו ואחרות המופיעות אצל בעלי חיים בכלל וכלבים בפרט באיזורים אילו.
המתח הנפשי והחרדה בו נמצאים תושבי איזורים אילו בכלל ובעלי הכלבים בפרט, הרעש המטריד של הפגזות הקאסמים והפגזות הנגד של צה"ל, הם גורמים ישירים לריגרסיות בהתנהגות ולמתח הנפשי בו הכלבים שרויים.
נוסף לכך עלי להזכיר , שחג הפורים הבא עלינו לטובה, "משנכנס אדר מרבים בשמחה" וגם בשימוש בנפצים והתחפשות בתחפושות שחלקן מהוות איום מנקודת המבט הכלבית.
בתקופת חג זה אנו נתקלים בתופעות של חרדות של כלבים בכל חלקי הארץ.

יש דרך לטיפול התנהגותי בבעיות אילו, למרות שהטיפול הוא קשה מאד ומצריך סבלנות, בעיקר באיזורים שבהם המצב הבטחוני הוא קשה.
הכלב נמצא במצב של הצפה, כיוון שהגירוי השלילי מופיע ללא שליטתנו.
הטיפול בחרדות אילו צריך להתבצע ע"י דה- סנסיטיזציה (הפחתת רגישות), כלומר, עלינו לחשוף את הכלב לאותם רעשים המהווים גירוי שלילי, אבל בעוצמות מאד נמוכות ובהדרגה להגבירם (אך ורק ע"י ליווי איש מקצוע).
לעיתים אנחנו מוסיפים טיפול תרופתי בליווי וטרינר מומחה להתנהגות בעלי חיים (ישנו היום רק וטרינר מומחה אחד בארץ, הוא יתארח כאן בפורום בחודש הבא).
לאחר שהכלב מגלה סימני שיפור בעת הופעת הגירוי המפחיד, יש לתת לו גירוי חיובי ונעים בעת שהגירוי השלילי והמפחיד מופיע.
כל פעם שיש התרעה או קולות נפץ יש להאכיל אותו בצ'ופר טעים, או לשחק איתו תוך כדי הפגנת מצב רוח שמח (פעולות שקשות מאד בעת נפילות קאסמים).
מצד שני יש להתייחס לזווית של הבעלים, שבד"כ במקרים אילו, גם הם מגלים חרדה, מתח ואפילו עצבנות יתר.
צבע אדום05/03/2008
הודעה זו נכתבה כתגובה לשאלה בפורום אחר לגבי מה עושים בשדרות ואשקלון כאשר שומעים "צבע אדום" והאם יש עמותה שעוזרת במקומות אלו:
קודם כל, מה שעושים עם בעלי החיים זה תלוי. תלוי אם אתה בבית או לא. אם בביתך יש מרחב מוגן או לא. אצלי, קומה רביעית ללא מיגון, אנחנו נכנסים מתחת לשולחן האוכל ומזמינים את הכלבים וחתולים. חלק באים וחלק לא. כיוון שגם ככה אנחנו לא ממש "מוגנים" , לא מלחיצים אותם להצטופף איתנו. יש אנשים שמכניסים את הכלבים הביתה מהחצר. כל אחד תלוי במצבו.

מזמן ידוע לנו שבשדרות יש כלבים וחתולים נטושים ברחובות. יש לנו שם מעט מתנדבים ויש לנו קשר עם פעילים מקומיים ועם הווטרינר העירוני. לרוב, יש לנו קושי לעזור בגלל מצוקה כלכלית.
כבר שמענו משדרות על כלבים שנפצעו מרסיסים ומשפחות שאין ביכולתן לשלם טיפול ווטרינרי מורכב. שמענו על מאכילים רבים(מאכילים חתולים וכלבים). שמענו על כלבים שסובלים מחרדות.
באשקלון, בימים האחרונים שמענו על כלבים הזקוקים להתערבות מאלף או מומחה התנהגותי בגלל חרדות. לא לכולם יש כסף לזה. שמענו על כלבים שנתקפו בהלה וברחו.
התחלנו לשמוע על אנשים שעוזבים את העיר לפרקי זמן שונים, עם או בלי בעלי-החיים שלהם.

ביום שבת דחינו את יום האימוץ שהיה אמור להתקיים, כאשר ידוע לנו שהכלבייה העירונית מלאה ועמוסה. דחינו בגלל הפחד מהגראדים ומה יקרה אם מישהו יפצע, אם כלב יברח או ינשך ועוד. זה מצב לא פשוט בכלל.
העמותה צריכה לקבל הנחיות בגורמי ביטחון, מהווטרינר העירוני, ממומחה להתנהגות כלבים ואז נגבש לנו נהלים, נדריך את המתנדבים שנמצאים בעיר ונקיים יום אימוץ.
בינתיים, אנחנו צריכים להרבה דברים ,שירותים ומתנדבים ו/או כסף לממן כדי לעזור לבעלי-החיים באזור שלנו במצב הבטחוני הקיים. רשימה חלקית של צרכים שלנו :
טיפול רפואי לבעלי-חיים שנפצעים במתקפות טילים.(גם כאלו אשר שייכים למשפחות שאין ביכולתן לממן את הטיפולים הנדרשים והבלתי-צפויים וגם כאלו שננטשו ).
מזון עבור כלבים וחתולים במשפחות אומנה וברחובות באשקלון ובשדרות.
פנסיון למקרי חירום . בעלי-חיים רבים נמצאים ברחובות שדרות בעקבות פגיעות בבתיהם או מעבר המשפחה למקום מבטחים שלא איפשר הבאת בעלי-החיים. אנו חוששים שגם באשקלון נהיה עדים לתופעה זאת אם יימשך ירי הטילים על העיר.
קניית ציוד: מספר רב של מנשאים לחתולים וכלובי הטסה בגדלים שונים לכלבים. מלונות כדי לאפשר למשפחות עם גינה לקלוט כלבים.
טיפול רפואי ו/או התנהגותי לבעלי-חיים שלקו בחרדה.
5 ערכות לכידה לחתולים כדי לאפשר לכידת חתולים פצועים ו/או מפוחדים.
רצועות וקולרים בגדלים שונים
בשדרות יש צורך לכדורי תילוע ותכשירי פירעוש לכלבים וחתולים הנטושים ברחובות.חומר נוגד קרציות.
ווטרינר שיגיע לשדרות כדי לחסן ולשבב את הכלבים, לחסן את החתולים ולבצע עיקורים וסירוסים.
תקציב לחיסונים ושבבים .
חמישה קוראי שבבים אוניברסאלים.
עזרה בארגון ימי אימוץ באזור המרכז במיוחד לכלבים משדרות , אשקלון והסביבה והבאת הכלבים שלנו לשם. "ארגון" כולל: ארגון מקום, פרסום, הסעת כלבים , חתולים ומתנדבים.
קו טלפון נוסף לעמותה, כדי לטפל בפניות נוספות, במיוחד בשעת חירום.
אנו קוראים לכם לפתוח את הלב ואת הכיס כדי לעזור לנו לעזור להם.
צ'ופי מצא בית19/02/2008
צ'ופי נמצא בכביש ראשי. משפחה אומנת.

יום אימוץ. משפחה שלא מבינה בכלבים, לקחו אותו למאלף שאמר שהוא מסוכן.

ניצל ברגע האחרון מהגעה לכלבייה העירונית עם דיווח של "כלב מסוכן" והרדמה בטוחה.

אורן מנור(מאלף כלבים"שלנו") ויוני ביידר השותף שלו הצילו אותו. לקחו אותו לאילוף בתנאי פנסיון לשלושה שבועות.

לא מצא בית ביום אימוץ הבא.

שבוע אצל הווטרינר במרפאה.עשה שם בעיות: רדף אחרי חתולים וניסה לתקוף כלבים קטנים וכלבים זכרים.

לא היה שום בית אומן שיכל לקלוט אותו. נשלח לכלבייה העירונית והמשכנו לחפש לו בית.

בשבוע שעבר מישהו התקשר שהם מעוניינים. דברו עם אורן. גם הם וגם אורן חשבו שהם מתאימים.

הוצאנו את צ'ופי מהכלבייה, תיאמנו ביקור הכרות עם הכלבה שלהם אצל יוני.

זה קרה ביום שישי. צ'ופי נבח על הכלבה. ניסינו להשתיק אותו. אבל הכלבה שלהם תקפה אותו!!

כל פעם שיוני ניסה לשחרר את שניהם - היא תקפה. מה זה יאוש.

אבל הם התאהבו בו. התייעצו עם יוני. השאירו את שני הכלבים אצלו בפנסיון לחיברות.

הכלבה שלהם בתשלום וצ'ופי (שוב) בהתנדבות. סיכמנו שנותנים לזה שבוע ונהיה בקשר.

התאפקתי היום לא להתקשר כדי לא להציק.

בשעה 9 בערב, טלפון של העמותה צלצל. מי זה יכול להיות?? מקרה חירום?? לא. האשה הנחמדה התקשרה "רק לידע אותך שצ'ופי אצלנו. הוא פה על השטיח."

הכלבים כבר מסתדרים(בערך) והם מאושרים. היא כבר שילמה סל אימוץ דרך הטלפון. הודיעה לי חגיגית : זה הבית האחרון של צ'ופי - מפה הוא לא יצא.

ושוב - המון תודה לאורן וליוני שממש, אבל ממש, הצילו את הכלב הנפלא הזה ממוות בטוח.
ניסויים בבע"ח פוגעים ברפואה04/02/2008
לפני פחות מחודשיים נחשפו צילומים של עמותת "תנו לחיות לחיות" על הניסויים בחתולים וקופים במכון ווייצמן שעוררו רעש תקשורתי גדול (שדעך מאז).
אלה לא היו הצילומים הראשונים מניסויים כאלה, אבל איכותם תרמה לזעזוע שהם יצרו אצל אצל הצופים.
כנראה שהאפקט של הצילומים הנ"ל מספיק הדאיג את החוקרים החוששים מפגיעה בחופש הכמעט בלתי מוגבל הקיים כיום, ומהר מאוד נפוצו מיילים ועצומות לכאורה מטעם ה"עם" אבל בפועל מאורגנים בידי משרדי יחסי ציבור שנשכרו למטרה זו.

איני מעוניין לעסוק בטיעונים הרגשיים הרגילים של מתנגדי הניסויים, אלא לעסוק בנושא בצורה לוגית יותר, המובילה לשתי טענות עיקריות:

שימוש במוצר (כמו תרופות) אינו מרמז על תמיכה בדרך בה הוא הופק.
ניסויים בבע"ח מונעים את התקדמות מדע הרפואה ופוגעים בצרכנים.
נתחיל בנקודה הראשונה: אחת מהתגובות הפופולריות בקרב מצדדי הניסויים היא "ואם הבן שלך היה גוסס, לא היית קונה תרופה שפותחה באמצעות ניסויים בבע"ח?"

בכך מבקשים השואלים לכרוך את צריכת התרופה בתמיכה באופן ייצורה, ואולי הם מומחים בביולוגיה של התא, אבל הם מקבלים נכשל בלוגיקה:

סביר להניח שהנהנים מפיתוחי הרפואה המודרנית לא מסכימים עם הניסויים הלא מפוקחים שבוצעו בעבר בבני אדם.

רוכשי נעלי "נייקי" בשנים עברו לא צידדו בהעסקת ילדים קטנים במפעלים

רוכשי "חלונות" ו"אופיס" לא הריעו למדיניות העסקית האגרסיבית של מייקרוסופט

רוכשי העיתונים הנפוצים בארץ לא מביעים הסכמה אוטומטית עם התוכן (לרבות הטורים) בעיתון אותו הם קוראים בעצם הקנייה.

רוכשי טלפונים סלולריים לא מריעים להתחייבות של 36 הנכפית עליהם במסלולים רבים.

אנשים העוברים השתלות איברים בחו"ל אינם תומכים במדיניות ההוצאה להורג של שלטונות סין.

רוכשי מוצרים עליהם כתוב Made in China אינם מריעים לדיכוי בטיבט.
הייתי יכול להמשיך עוד כמה דפים, אבל נראה לי שהעברתי את המסר: עצם העובדה שרכשתי מוצר לא אומרת שאני מסכים עם היצרנים שלו.

וקיימת עוד בעייה עם הטיעון של מצדדי הניסויים: תרופות שפותחו באמצעות ניסויים בבע"ח הן מונופול מוחלט.
לא רק שרק בעשורים האחרונים הטכנולוגיה והמדע מאפשרים חלופות לניסויים בבע"ח (כך שכל תרופה שפותחה בעבר הרחוק יותר בהכרח פותחה ע"י ניסויים בבע"ח), אלא שגם היום המוסד המדעי מתעקש להנציח את השיטה ומסרב לעבור לאלטרנטיבות.

ולמה ניסויים בבע"ח פוגעים בהתקדמות המדע?

נתחיל מהשוואה בין "מדעי החיים" ל"מדעים המדוייקים".
בתחילת המאה שעברה פיתח אלברט איינשטיין תאוריה מבריקה, שנשענה על תאוריות מבריקות של קודמיו, והובילה בין השאר לאמצעים לייצור אנרגיה כמו כורים גרעיניים.
מה לדעתכם היה קורה אם היו מפתחים את הכור הגרעיני בשיטה של עולם הרפואה? כנראה שהיו משקיעים מאות רבות של מליארדי דולרים בערבוב אקראי של חומרים שונים עד שהיו משיגים ביקוע, ואז היו מנסים להבין איך משחזרים את "ההצלחה".

נשמע מופרך?

וויאגרה הייתה במקור תרופה נגד יתר לחץ דם

כנ"ל התרופה נגד התקרחות מינוקסידיל (ריגיין בארץ)

לפי פרסומי הFDA כ-90% מהתרופות המגיעות לניסויים קליניים (נמצאו בטוחות בבע"ח) נפסלות עקב גילוי רעילות לבני אדם (שלא לדבר על כך שחלקם סתם לא עובדות בבני אדם).
מדובר על בסביבות 90 מליארד דולר בשנה (יותר מהתקציב השנתי של מדינת ישראל כולה) ההולכים לטמיון.
לא חבל?

והכל עקב העובדה שאין מודל תאורטי רציני המאפשר לחזות מראש (במידה כזו או אחרת של הצלחה) כיצד תפעל תרופה מסויימת בגוף, כי לחוקרים קל יותר להזריק את התרופה לעכבר ולנסות להבין את פעולתה.

אז מי נפגע מכך?

כל מי שחולם לראות תרופה לסרטן בתקופת חייו.

כל מי שנאלץ להשקיע באלפי שקלים שנועדו לכסות תהליך פיתוח ארוך ולא יעיל של תרופות.

כל אדם הקונה תרופה שרובה מושקע במימון כתיבת מחקרים של חוקרים המעוניינים בפרופסורה יותר מאשר במחקרים אפקטיביים.
בקיצור - כולנו.
השבוע של מוקדנית העמותה03/02/2008
כל שבוע כמוקדנית הוא קשה. יש מצבים של אנשים שרוצים למסור כלב או חתול מסיבות תמוהות ולא מוכנים לחכות יום. כלבים וחתולים נטושים או פצועים. לפעמים ניתן לעזור להם ולפעמים לא. כאשר אין אפשרות – כואב הלב. כאשר מצליחים לעזור – מרגישים שמחה וסיפוק ואושר גדול.
השבוע היה שבוע במיוחד קשה. בגלל הקור והגשמים היו הרבה קריאות לעזרה עם כלבים וחתולים שנמצאו ברחובות וזקוקים לעזרה. לחלק הצלחנו לעזור. בצער רב, היו גם כאלה שלא עזרנו להם.
אבל השבוע – גם ראיתי את הקיצוניות באנשים. אשה התקשרה. יש לה כלב קטן גזעי וחמוד "אבל לא התחברנו אליו" ורוצים למסור. הזמנתי אותה ליום אימוץ בשבת. התאכזבה מאד :"את לא מבטיחה לי שיאמצו אותו. אם לא את רוצה שאקח אותו הביתה??!!"
בהמשך השיחה התברר שהכלב בן 8. לעולם לא חוסן. אין שבב. יש לא בעיות שיניים. עבר טיפול פעם אחת "לפני כמה שנים אצל איזה ווטרינר". גם לא מלטפים אותו , למרות שהוא "צמא לחום ואהבה" כי "הפרווה שלו מגעילה ולא נעימה." היא לא מוכנה להשקיע בטיפול שיניים או באמבטיה "לכלב שלא התחברתי אליו ושאני לא רוצה אותו." 8 שנים לא רצית אותו !!! לאזעזאל! למה חיכית שמונה שנים.??!!" אני לא יודעת אם לצעוק עליה שהיא פושעת, לרחם על הכלב ולהגיד לה שהוא מסכן, לשכנע אותו לשמור אותו, להסביר לה איזה סיכוי קלוש יש למצוא לו בית, או להיות נחמדה ולעזור – לא בשבילה – בשביל המסכן הזה שסובל שמונה שנים ועלול למצוא את עצמו ברחוב או מורדם .
בסוף הייתי נחמדה. מחפשים לו בית. אחרי שמישהו גילה עניין, היא החליטה לעשות לו אמבטיה "כדי שיראה יפה והפרווה תהיה נעימה ואולי יתאהבו בו".
לא מצליחה להבין את הגישה הזאת, את הרוע הזה!!
ובדיוק באותם ימים שאני מטפלת בעניין הזה – מתקשרת מישהי שכבר אמרה לנו "אני אוהבת בעלי-חיים אבל לא יכולה להיות משפחה אומנת, כי בעלי אסתמטי". היא מצאה כלבה קטנה עם רגל שבורה בגשם זלעפות. הביאה אותה הביתה במטרה ליבש ולחמם אותה ולבקש מהשכנה לשמור עליה עד שיימצא לה פתרון. תוך כדי גילו שיש לה המון גידולים על הבטן. היא ובעלה האסתמטי, ישבו עם הכלבה ובכו בשבילה. למחרת , התקשרו אלינו. הביאו אותה לווטרינר שלנו לבדיקות. עלה חשש למחלה נוספת. עוד בדיקות. שללו את המחלה הנוספת. הסיכום: לכלבה רגל עם מספר שברים ישנים – אין טיפול. אבל היא מסתדרת יפה ורצה ומקפצת ומלאה שמחת חיים. יש לה אופי נפלא והיא חכמה מאד. העמותה תעזור לממן ניתוח להסרת הגידולים. הזוג (עם האסטמה של הבעל) החליטו לאמץ את הכלבה ולהעניק לה בית חם ואוהב – לכמה זמן שיהיה לה לחיות. הם רק התקשרו ושאלו אם יש דרכים לצמצם את התגובה האלרגית של הבעל כי מאז שהכלבה בבית הוא משתעל ומנוזל וחוששים שיהיה לו התקף רציני מתי שהוא. אבל הם לא מוכנים לשקול להעביר אותה למישהו אחר.
ואני לא מבינה. שני כלבים קטנים ומסכנים. אחד אף פעם לא היתה לו באמת משפחה וגם את זה הולך לאבד. אולי גם את חייו. ואחד, מצא משפחה שנותנת אהבה ללא תנאי למרות קשיים אובייקטיבים. ואני מנסה להבין – איך יש כזה קיצוניות אצל בני אדם. פה האנוכיות וחוסר אכפתיות ויחס לכלבון המסכן הזה כאל חפץ מעצבן ופה אהבה והקרבה עבור כלבה שפגשו באקראי . מישהו מבין???
איך יכולת?03/01/2008
“כשהייתי גורה, נהגתי לבדר אותך עם התעלולים שלי, ולהצחיק אותך.
קראת לי הבת שלך, ולמרות המספר הלא מבוטל של הנעליים הלעוסות והכריות ההרוסות, הפכתי לחברתך הטובה ביותר.
כשהייתי רעה, הנפת לעברי את האצבע שלך, ושאלת “איך יכולת?”. אבל לאחר כמה שניות, הכעס נעלם, וליטפת לי את הבטן.
חלף זמן רב עד שהצלחת לחנך אותי לא להרוס את הבית, כי היית עסוק מאוד בקריירה שלך, אבל עבדנו על זה יחד.
אני זוכרת את הלילות בהם התכרבלתי לידך במיטה, מאזינה לנשימות שלך ולחלומות הסודיים שלך, והאמנתי שהחיים לא יכולים להיות טובים יותר.
היינו יוצאים לשיטוטים ארוכים בפארק, ולטיולים במכונית, ובדרך עצרנו לגלידה (לי נתת רק את הגביע כי “גלידה לא טובה לכלבים”).
אני הייתי מנמנמת לאורה של השמש החמה כל היום, ומחכה שתחזור הביתה מהעבודה בסוף היום.בהמשך בילית יותר ויותר זמן בעבודה, משקיע בקריירה שלך, וגם בחיפוש אחר בת זוג אנושית.אני חיכיתי לך בסבלנות, וניחמתי אותך כשהלב שלך נשבר, וכשהתאכזבת.
תמיד הייתי לצידך כשקיבלת החלטות טובות ורעות, וזרחתי משמחה כשחזרת הביתה, מאוהב.

היא, היום אישתך, לא אהבה כלבים, ועדיין ברכתי אותה לתוך ביתינו.
ניסיתי לגלות כלפיה חיבה, וצייתתי לה. הייתי שמחה, כי אתה היית שמח.
ואז, הגיעו התינוקות האנושיים, ואני התרגשתי איתך.
הוורדרדות שלהם והריח שלהם ריתקו אותי, ורציתי להיות להם מעין אמא. אבל אתה והיא דאגתם שאפגע בהם, וגרשתם אותי שוב ושוב לחדר אחר, לעריסת כלבים.
הו, כמה רציתי לאהוב אותם. אבל הפכתי לאסירה של האהבה.
כשהם גדלו, הפכתי לחברה שלהם. הם נצמדו לפרווה שלי, ומשכו עצמם למעלה, עד שנעמדו על רגליהם השמנמנות.
הם דחפו את אצבעותיהם לתוך עיני בצחוק. הם גרדו את אוזני ונישקו באף.
אהבתי כל דבר שקשור בהם, ואהבתי את המגע שלהם, כי למגע שלך כבר לא זכיתי.
הייתי מגנה עליהם בחיי, אם הייתי צריכה. הייתי מתגנבת למיטות שלהם, ומקשיבה לחששות שלהם, ולחלומותיהם הסודיים, ויחד חיכינו לשמוע את מכוניתך ברחוב.
פעם, כששאלו אותך אם יש לך כלב, הראית לשואלים תמונה שלי שנשאת בארנק, וסיפרת להם סיפורים עלי.בשנים האחרונות אתה סתם עונה “כן”, ומשנה את הנושא.
הפכתי מ”הכלבה שלך” “לסתם כלבה”, והתחלת להתנגד לכל דבר שקשור אלי.
עכשיו, הציעו לך תפקיד חדש בעיר אחרת, ואתם עוברים לדירה אחרת, שבה אסור לגדל בעלי חיים. אתה קיבלת את ההחלטה הנכונה עבור ה”משפחה” שלך.אבל היו זמנים שבהם אני הייתי משפחתך היחידה.

התרגשתי לקראת הנסיעה במכונית, עד שהגנו לבית מחסה לחיות. היה לו ריח של כלבים וחתולים, היה לו ריח של פחד, של חוסר תקווה.
מילאת את הניירת, ואמרת “אני יודע שתמצאו לה בית טוב”. הן משכו בכתפיהן, והביטו בך בכאב.
הן הבינו את הסיכויים הקלושים של כלב מבוגר למצוא בית, לעומת סיכוייהם המצויינים של הגורים החמודים.
אפילו ה”ניירות” והיחוס לא יעזרו.
היית צריך לפרום את ידיו של בנך מהקולר שלי, כשהוא צרח “לא, אבא! בבקשה אל תיקח את הכלב שלי!”.
ודאגת לו בגלל ה”שיעור”, שלימדת אותו על חברות, נאמנות ואחריות, ועל כבוד לכל החיים, כשנטשת אותי, את כלבתך הנאמנה.
ליטפת אותי על הראש לשלום, התחמקת מעיני, וסרבת בנימוס לקחת את הקולר והרצועה שלי איתך.
אחרי שעזבת, שתי הגברות הנחמדות אמרו שבטח ידעת כבר לפני מספר חודשים שאתה עוזב ולא טרחת למצוא לי בית חם. הן נדו בראשיהן, ושאלו “איך יכולת לעשות לה את זה?”.

הם נחמדים אליינו בבית המחסה, לפי אילוצי לוח הזמנים שלהם. והם האכילו אותנו, כמובן, אבל אני איבדתי את התאבון שלי מזמן.
בהתחלה, כשמישהו עבר ליד הכלוב שלי, מיהרתי לקדמת הכלוב.
קיוויתי שזה אתה, ששינית את דעתך, שכל זה היה סתם חלום רע, או לפחות שזה מישהו שאכפת לו, מישהו שיציל אותי.
כשהבנתי שאני לא יכולה להתחרות בגורים החמודים והשעירים, פרשתי לפינה מרוחקת, וחיכיתי.
שמעתי את צעדיה כשהיא באה בסוף היום, והלכתי אחריה במעבר שהוביל לחדר נפרד, חדר שקט. יותר מידי שקט.
הרגשתי את העצב שריחף עליה, והכביד על ליבה, כמו שהרגתי את כל רחשי ליבך.

היא כרכרה בעדינות רצועה על רגלי הקידמיות, ודמעה זלגה במורד לחיה.
ליקקתי את ידה, כדי לנחם אותה, ממש כמו שנהגתי ללקק אותך, לפני שנים כה רבות.
היא הכניסה מחט לתוך הוריד שלי, ונוזל קר זרם בכל גופי.
שכבתי מנומנמת, הבטתי לתוך עיניה הטובות ומלמלתי “איך יכולת?”.
אולי מכיוון שהבינה את שפת הכלבים שלי, היא אמרה “אני כל כך מצטערת”.
היא חיבקה אותי, ומיהרה להסביר שזאת העבודה שלה, שעליה להבטיח שאגיע למקום טוב יותר, מקום בו לא יתעלמו ממני, ינצלו אותי ויתעללו בי.
מקום בו לא אצטרך להגן על עצמי. מקום של אהבה ואור, מקום כה שונה מהארץ הזו.

בכוחותי האחרונים, ניסיתי להסביר לה בעזרת נפנוף זנב שה”איך יכולת?” לא היה מכוון אליה, אלא אליך, בעלי האהובים.
חשבתי עלייך.
אני אחשוב עלייך, ואחכה לך בגן עדן לנצח.
הלוואי שכל האנשים בחייך יגלו כלפייך כזו נאמנות”.
מתוך פורום בתפוז: נטישת כלב בוגר באשקלון30/12/2007
ביום שני האחרון נסעתי על כביש 44 (כביש מהיר בין צומת נחשון לרמלה) כשלפתע הבחנתי בכלב בוגר עם קולר הולך בתשישות לצד הדרך, עצרתי את רכבי,פתחתי את הדלת והכלב פשוט נכנס לאוטו באטיות רבה. לקחתי את הכלב לבדיקת שבב ולשמחתי השבב נמצא והיה רשום על הוטרינר העירוני של אשקלון אך מכיוון שלא ענו באותה השעה בעירייה החלטתי לקחת אותו לעמותת תנו לחיות לחיות עד שימצאו בעליו, בעמותה לא היה כלוב פנוי ונאמר לי שיתפנה כלוב ביום חמישי,לקחתי את הכלב לפנסיון ושילמתי עליו ל 3 ימים מראש.יום למחרת הצלחתי לקבל את פרטי הבעלים ממאגר השבבים, התקשרתי והבעלים סיפר לי שהכלב היה אצלו מגיל 3 חודשים, שקוראים לו לורד, שהוא בן 10 ושהוא מסר אותו לחבר לפני 7 חודשים אך אינו מוכן למסור לי את פרטי החבר כי הם לא מדברים.הוא גם סיפר לי שעכשיו יש לילדים גור חדש “לבן ופרוותי” (ממש כך הוא אמר לי..) ושאינו יכול לקחת את לורד בחזרה. כל נסיונותי להסביר לו שהכלב לא ימצא בית חדש בגילו ושהוא פשוט ימות בכלוב עלו בתוהו.כמה שעות לאחר השיחה כבר הייתי בתחנת המשטרה והגשתי תלונה אך כולנו יודעים מה יקרה עם התלונה הזו…
ביום חמישי קמתי בבוקר עם דמעות בעיניים, ידעתי שאני הולכת לחרוץ את גורלו של לורד לתמיד…ידעתי שמהרגע שלורד יגיע לעמותה ויכנס לכלוב הוא לא יצא משם יותר..הגעתי לפנסיון ופשוט פרצתי בבכי, העובדים של הפנסיון ריחמו עליי ועל לורד והחליטו לנסות למצוא פתרון, הם טענו שיש להם שכן רועה צאן בעל מס’ כלבים שאולי יהיה מוכן לקחת את לורד אליו ולצרף אותו לחבורה, הם הבטיחו שהאדם הזה יטפל בו טוב, אמנם הוא לא יקבל שם ליטופים ונשיקות אך הוא יקבל חופש, אוכל, מים ותרופות במידה ויצטרך…באותו הרגע זה היה נראה לי פתרון טוב יותר מכלוב והסכמתי אך הבטיחו לי שהמצב הוא הפיך ואם ימצא פתרון טוב יותר לא תהיה בעיה לקחת אותו משם.
אני אוספת כלבים מהרחוב כבר שנים רבות ואני חייבת לציין שהסיפור הזה גמר אותי, מימי לא ראיתי כלב כ”כ מדוכא, הכלב פשוט גמור, כל הזמן שהוא היה איתי הוא פשוט עצם את העיניים ונאנח…רק נאנח..שעות זה מה שהוא עשנ העיניים שלו אמרו הכל, הכלב היה חסר אונים, תשוש ולא הבין מה קורה סביבו, כ”כ רחוק מהבית שהוא אוהב ומכיר…
אני לא חושבת שלורד יתגבר על הדכאון שלו איפה שהוא נמצא כרגע, אני חושבת שכדי שלורד יתאושש הוא צריך חום ואהבה ומקום להזדקן בו בכבוד , אך מי יקח כלב בן 10?
באתי לפה לבקש 2 דברים:
1. במידה ולמישהו מכם יש רעיון לגבי לורד אני אשמח לשמוע, לצערי הרב אין לי תמונה שלו, המצלמה שלי מקולקלת ומהפלאפון לא הצלחתי להוציא תמונות ששוות משהו..ככל הנראה הוא רועה גרמני מעורב עם רוטווילר,רגיל לחיות בחוץ, חי בסביבת ילדים אך איני יודעת הוא איתם.
2. כשהייתי במשטרה נוכחתי לדעת שאפילו שם לא מכירים את החוק נגד נטישת בע”ח, החוק אינו מוכר ואין אף אחד שאוכף אותו, הדבר מקומם אותי! נשבר לי! אני לא יכולה לקבל את זה יותר אני לא יכולה לקבל את העובדה שיש לי שם וכתובת של עבריין אך הרשויות לא עושות כלום.גורלו של לורד כנראה נחרץ אך צריך למנוע מכלבים נוספים להגיע לאותו המצב ואני אנסה לקחת את המקרה הזה, שהוא אחד מני רבים, עד הסוף… אני מקווה שמשטרת אשקלון תתייחס לתלונה ואני מקווה להגיע לבית המשפט עם בעליו של לורד, אני רוצה שכולם יראו וישמעו שלא עוברים על מעשים כאלו בשתיקה ושאדם שעובר על החוק יענש, אך יש לי הרגשה שהמשטרה לא תעשה כלום ולכן אני פונה אליכם…אנא מכם, אם יש פה מישהו שמכיר את המערכת ויודע איך הדברים הללו מתנהלים ומה עליי לעשות הלאה אני אשמח לשמוע, כל עצה תתקבל בברכה ואני מוכנה לעשות הרבה בשביל להצליח במאבק הזה..
פחים מוטמנים וחתולי הרחוב25/12/2007
אני רוצה לטפל בנושא חתולי רחוב בעיר. זה לא רק הפחים המוטמנים, למרות שהם החמירו את הבעיות. אין לי נתונים במספרים, אבל יש הרבה מאד דיווחים, עם ובלי שמות מאנשים שקשורים לנושא.

1)יש מספר רב של חתולים בעיר שהולכים ומתרבים כל הזמן.

2) לשירות הווטרינרי יש תקציב מסויים לעיקור וסירוס חתולי רחוב. הם אמורים לאסוף, לנתח ולהחזיר למקום. בפועל, זה קורה . ראיתי במו עיני ווטרינר שמגיע לכאן פעם בשבוע ומנתח כשניים עשר חתולים ביום.בעבר, ווטרינרים פרטיים בעיר גם עזרו, אך הפסיקו בטענה שהם מפסידים כסף. קצב העיקורים/סירוסים לא מספיק. לא קרוב למספיק. ולא מחוסר רצון של הרשויות, כנראה.

3)למרות האמור בסעיף 2, יש דיווחים רבים לגבי איסוף חתולים , כביכול לניתוחים כאשר החתולים האלו לא חוזרים יותר לשטח. לכן, מאכילים רבים חוששים לפנות לעירייה בבקשה לעיקור/סירוס חתולים בהם הם מטפלים, דבר הגורם לריבוי נוסף של החתולים.

4)אין לעירייה חתוליה כמו שיש לה כלבייה. לא בטוח גם שזה מהווה פתרון.

5)מאז הכנסת הפחים החדשים ברוב שכונות העיר, אני מקבלת דיווחים רבים על חתולים רעבים. בחלק מהמקרים זה גורם לחתולים להיות נועזים ותוקפנים. בחלק מהמקרים מדווחים על תחלואה ותמותה. יש אזורים בעיר שטוענים שיש ריבוי חולדות ועכברים בעקבות הפחתת כמות החתולים עקב הרעבה ומוות או נדידה לחיפוש מזון. השירות הווטרינרי מכחיש את כל הנ”ל.

6)מאכילי חתולי רחוב מתלוננים שכיום הם מוציאים סכומים גדולים יותר כדי להאכיל את החתולים בגלל הפחים הסגורים.

7)מאכילים רבים מתלוננים על הצקות והתנקלויות מצד שכנים ומצד השרות הווטרינרי.

8)אזרחים רבים מתלוננים על מטרדים שנגרמים בפינות האכלת חתולים(תלונות אלו לא נבדקו על ידי, בטח לפחות חלק מוצדקות).

9)העירייה עובדת על חוק האכלת חתולים ברישיון. למיטב הבנתי, זה אמור להיות “פריצת דרך” לכל הרשויות בארץ. לא יודעת כרגע איפה זה עומד. העמותה טרם גבשה דעתה אם אנחנו בעד או נגד חוק זה.

10)התקבלו דיווחים מאנשים שנאמר להם משהו בסגנון “אם תחתום שאתה אחראי לטפל בחתולים האלו…..” או “אם תסדיר רשיון לפינת האכלה ……” ומצד שני, התקבלה פנייה של אשה שמאד רוצה שהשירות הווטרינרי יתאמו איתה מקום האכלה ויתנו לה רישיון. לה נאמר שאין אפשרות כזאת בחוק כרגע. לא ברור מה באמת קורה, מה אומר החוק או התקנות, או אם אלו יוזמות פרטיות של עובדים שונים בשירות הווטרינרי.

11) העמותה שלנו (SOS חיות אשקלון) העלתה בפני השירות הווטרינרי מספר הצעות ובקשה לעזרה מול גורמי עירייה בנושא זה. ביניהן: תחנות “בנויות” למזון ומים בחסות חברה כלשהי שימקמו אותם בהנחיית השירות הווטרינרי. עזרה מהעירייה בסבסוד חלקי של מזון לחתולי הרחוב. הגברת קצב ניתוחי עיקור וסירוס.בדיקת הטענות של התושבים והמאכילים. בשלב זה, למרות שיתוף פעולה יעיל עם השירות הווטרינרי בנושאים אחרים, הכל נענה בשלילה.

12)העמותה פועלת כעת לארגן קבוצה גדולה של מאכילים ולנסות להשיג עבורם מזון דרך היצרנים במחיר עלות, כדי להקל על כיסם של המאכילים. ייתכן ונשלח בעתיד מתנדבים לעזור למאכילים.

זה מה שידוע לי כרגע בנושא. יש הרבה מה לעשות בתחום. הנושא כאוב ובעייתי בכל הארץ, לא רק כאן.
כלבים בכלבייה העירונית15/12/2007
הכלבייה העירונית היא מקום שלא באים אליו סתם לבקר. אנשים מגיעים לשם כדי למסור כלבים או לאמץ כלבים או לחפש את כלבם שאבד או נלכד. במקרה שלי, אני מגיעה, כחלק מתפקידי בעמותה – במטרה לנסות להציל כלבים.

בכל ביקור, קשה לי מחדש. עוד לפני הכניסה למתחם – שומעים המון כלבים נובחים ובוכים. מריחים ריח רע ומוזר, למרות שהמקום נקי – כנראה צירוף של הצרכים של הכלבים וריחות שהם מפרישים בגלל הפחד והלחץ. והתאים – תמיד מלאים. ואנשים – כל יום מוסרים כלבים.

אני רוצה מראש להדגיש, אני לא באה לסנגר פה על עובדי השירות הווטרינרית ובטח שלא על הווטרינר העירוני שלנו. אבל מאד קל ונוח לכעוס עליהם. הם אלו שמבצעים את העבודה שחורה . אבל מי שבאמת אשם, לדעתי, אלו האנשים שנוטשים כלבים ברחובות ומוסרים אותם בלב שלם לכלבייה העירונית . עושים את זה ללא נקיפות מצפון. בטוחים שפתרו את הבעיה בדרך הטובה ביותר.

ומה הבעיה?????תלוי. לפעמים נסיעה של חודשיים לחו”ל. לפעמים מעבר דירה. לידת תינוק. גיוס ילד לצבא.זוג חברים שנפרדו. גירושין. חוסר זמן. חוסר תקציב. כלב בעל אופי שזקוק לאילוף. גור שצריך חינוך כדי שלא יעשה “פיפי בכל הבית”. אנשים שלקחו כלב, לחודש או שנה או חמש או יותר, ופתאום לא נוח להם – מוצאים פתרון. הם לא היו חושבים למשל, לתחם אותו לחדר קטן בבית כי זה “צער בעלי-חיים” אבל אין שום בעיה מבחינתם שיהיה תחום בכלוב קטן בכלבייה. הם לא מוכנים להתפשר על איכות המזון שנותנים לו ולכן אין אפשרות לחיסכון – ולא משנה להם שבכלבייה האוכל מהסוג הזול ביותר. אין להם זמן לטפל בכלב ולתת לו מספיק תשומת לב. ונראה להם שבכלבייה בטח ידאגו לו לליטופים ופינוקים???

הכלבים רואים אדם נכנס לתוך הכלבייה – כולם נעמדים ליד הסורגים ומתחננים לליטוף, לשחרור, לאהבה, לחסד. ודווקא יש בין העובדים שדואגים לשחרר ולשחק וללטף. אבל קשה כאשר מדובר ב-25 כלבים ויש עוד מרכיבים לתפקיד . הכלבים מקבלים אוכל – אבל רובם רזים ומשלשים. מאלף הסביר לי שזו תגובה ל”סטרס” –עקה בגלל הניתוק מהבית, הפחד, הסגירה במקום זר וכו’.

וזה רק מה שרואים כאשר מגיעים לכלבייה. ויש גם את מה שלא רואים. מה שלא אוהבים לדבר עליו: המתות. לא המתות חסד, אילו לא כלבים חולים שסובלים ולא ניתן להצילם. אלו כלבים בריאים שזכו ליחס שהיו נותנים לרהיט ישן ולא ניתן להצילם. כי עוד ועוד כלבים מגיעים כל יום. וכאשר נגמר המקום בכלובים , אין מנוס. כדי למנוע צפיפות שגובלת בהתעללות, הווטרינר העירוני נאלץ להמית את הכלבים הוותיקים יותר. פשוט אין מקום לשים אותם.
ולא, אל תתקנו אותי שנהוג להגיד “הוא מרדים את הכלבים”. הוא לא מרדים אותם. הם לא הולכים לישון ומתעוררים. הם לא מורדמים לניתוח ומתעוררים כעבור כמה שעות. הוא ממית את הכלבים. הוא הורג את הכלבים.

ולא, אני לא מוכנה להגיד שהוא רוצח אותם. מי שאני מגדירה פה רוצח כלבים זה מי שנטש את הכלב בכלבייה. חתם במו ידיו שהוא לא רוצה אותו יותר. יצא שמח וטוב לי כי עכשיו הוא יכול לנסוע בראש שקט.

כן, נכון, הווטרינר העירוני הוא “הרשע”. ממית עשרות כלבים בחודש בלי למצמץ ובלי רחמים. אז נניח שיהיה חוק עזר עירוני שאוסר עליו להמית את הכלבים בכלבייה. מה הוא יעשה כאשר יהיו עשרה כלבים בכלוב שאמור להחזיק מקסימום שניים בתנאים סבירים?? נבוא אליו אז בטענות שהוא מחזיק כלבים בתנאים מחפירים שמהווים התעללות. והוא יסכים איתנו.

הגיע הזמן שהציבור ייקח אחריות. שאדם שרוצה לאמץ כלב, יחשוב טוב טוב אם הוא יכול. לכל חייו של הכלב. שאדם שכבר אימץ, לא יחזיר את הכלב אלא יבין שהוא בעצם בן משפחה. הגיע הזמן שאנשים שמוסרים כלבים לכלבייה או נוטשים אותם ברחוב או בכביש או במושב , יבינו שהם דנים את הכלב למוות כמעט וודאי אחרי תקופה של סבל, כאילו שהם עצמם הרגו אותו.הגיע הזמן שכל בעלים של כלב ידאג שכלבו מסורס וכלבתו מעוקרת – כי אין מספיק בתים לכל הגורים החמודים שנולדים, וגם הם נזרקים לרחוב או לכלבייה.

קל מדי לאנשים להתנער מאחריות ולהאשים את הווטרינר הרשותי. כל מי שמוסר כלבו לכלבייה העירונית, צריך להבין מה הוא גורם לכלבו. כל מי שנוטש כלב ברחוב, צריך להבין שהוא גורם למוות בייסורים ברחוב או למוות בזריקה בכלבייה.
הפתעה לטובה06/12/2007
ביום שבת,5.12.07, היה אמור להתקיים יום אימוץ שגרתי במתחם הקבוע שלנו. ביום חמישי ירד גשם חזק. כבר ביום שישי בבוקר התחילו ההתלבטויות:
-השטח בוצי.
-יהיה קר.
-התחזית אומרת גשם בשבת.
-עכשו יש שמש.
-התחזית אומרת שמש בשבת.
-התחזית אומרת טפטופים בשבת.
-איך נודיע על ביטול?
-זה ממילא לא פורסם טוב. אף אחד לא יגיע.
ובשישי בערב – שוב מבול. שוב סדרת טלפונים והתייעצויות:
-מבול. ימשיך גם מחר. שמעתי בתחזית.
-לא באיטרנט כתוב שמחר לא ירד גשם. רק קר מאד.
-מי יבוא בקור מקפיא??
-מתנדבים לא יגיעו ולא יהיה מי שיחזיק את הכלבים.
-מה נעשה?
-כתבנו שאם ירד גשם , נדחה בשבוע.
הוחלט לחכות לבוקר. יום שבת בבוקר: שמש אבל רואים עננים בשמים. שוב טלפונים – חייבים עכשו להחליט.
-הוחלט – אם לא יורד גשם רציני – יום האימוץ מתקיים. כרגע יש שמש – יש יום אימוץ!!
הגענו לשטח מדוכאים. בטוחים שלא יגיעו מתנדבים. שלא יגיעו אנשים. שסתם נסבול בקור ובטפטופים. שהכלבים יסבלו גם.
ואז התחילו ההפתעות:

מתנדבים הגיעו. בהמוניהם. גם מתנדבים חדשים. בזמן. אפילו מוקדם מדי.
השמש זרחה וחיממה את האוויר. ההתארגנות הייתה מהירה.
כלבים מאומנה הגיעו. כלבי הכלבייה הגיעו.
האדמה הייתה רטובה, אבל לא בוצית.
התנחמנו : טוב, עשינו יום כייף למתנדבים ולכלבים. גם משהו.
ואז התחילו להגיע אנשים. שחיפשו כלבים לאימוץ. ואימצו אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד….
והגיעו אנשים שבאו להתנדב – שביקשו להיות משפחות אומנה.
וכך, בסוף היום, נפרדנו בשמחה מארבעה כלבי עמותה ומהמון כלבי כלבייה. לכלבייה העירונית חזרו רק חמישה כלבים.
חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים ומלאי התפעלות .
תודה לכל מי שתרם להצלחת היום. מאחלת הרבה שנים של שמחה למאמצים החדשים.
ואני מודה לכל משפחות האומנה , שלוקחים כלבים מסכנים, מעניקים להם חום ואהבה וטיפול והרגלים בבית זמני. תודה שאתם מאפשרים לנו כך להציל עוד כלבים.
אני מאחלת לכולנו, שכל ימי האימוץ שלנו יהיו מוצלחים ושנזכה למצוא בתים להרבה מאד כלבים וחתולים.